מיכאל כהן, ייצוא ההיפ הופ הישראלי הכי רותח שלנו, פגש בביקורו בלוס אנג׳לס את MNDSGN לשיחה פתוחה וקלילה בין שני ביטמייקירים שמצאו בית משותף לריליסים שלהם - הלייבל היוקרתי Stones Throw
פגשתי את רינגו אנצ׳טה, המוכר לעולם כ-MNDSGN, לראשונה כשעברתי לגור באל.איי בסוף 2012. אחרי כמה מפגשים וסשנים משותפים (רינגו אפילו הוסיף קצת קלידים לשיר שכתבתי פעם על וויד) נעשינו חברים, והיה מאוד כיף לראות יחסית מקרוב את השינוי המוזיקלי שהוא עבר - מביטמייקר המוכר ליודעי דבר בסצנת הביטים עמוסת הכישרון של אל.איי לאמן ׳שלם׳ שמנגן על כל הכלים ואפילו שר, ואחד האמנים המובילים בלייבל סטונז ת׳רו. החולמניות והפסיכדליה תמיד היו שם, אבל אם פעם מיינדיזיין הגביל את עצמו רק לפורמט ההיפ הופ האינסטרומנטלי והביטים, היום הוא כבר יוצר שירים של ממש וחוצב לעצמו מסלול חדש עם זן מיוחד של פ׳אנק. שני האלבומים שהוציא בסטונז ת׳רו - "Yawn Zen" ו-"Body Wash" מהווים מראה מצויינת למעבר של מיינדיזיין מביטים ורמיקסים ליצירות שלמות יותר, והרחיבו את הקהל שלו מסביב לעולם. אחרי סיבובים כמעט בכל יבשת, מיינדיזיין מגיע לתל אביב, ולכבוד המאורע נתבקשתי על ידי מגזין ״תדר״ לדבר איתו קצת, מה שנתן לי הזדמנות לשאול אותו כמה שאלות על המסע המוזיקלי שלו - מהעבר בניו ג׳רזי ועד להווה הלוס אנג׳לסי.
בוא נתחיל מההתחלה - ספר לי איך התחלת לעשות מוזיקה?
״אחי הגדול דריל התחיל לעשות ביטים בפרוטי לופס כשהייתי בן 13 בערך. הורדתי את הדמו של התוכנה והתחלתי לשחק עם דברים. זה היה בג׳רזי. הייתי בעיקר מנגן על קלידים, או פשוט מתכנת תווים לתוך התוכנה. לא ידעתי אז אפילו מה זה לסמפל - חשבתי שהמוזיקאים שאני אוהב פשוט מנגנים את הכול.״
הייתם בית של מוזיקאים?
״אין באמת מוזיקאים במשפחה שלנו, אבא שלי ניגן קצת בגיטרה והסתובב עם מוזיקאים. הייתה בהחלט אהבה והערכה למוזיקה אצלנו. אבא שלי אהב את הביטלס מספיק כדי לקרוא לי על שם המתופף שלהם.״
ומתי למדת פסנתר?
״אף פעם לא באמת למדתי - היו לי קלידים בבית והצלחתי לגלות אקורדים לבד. הייתי לוחץ על תווים אקראים עד שזה היה מרגיש נכון.. אני זוכר שהייתי אומר לעצמי ׳או! זה מרגיש כמו סרט׳״. גם אחותי יצאה עם בחור שניגן אורגן בכנסייה והוא לימד אותי כמה אקורדים.״
פרסמת כבר ביטים באותה תקופה?
״הייתי מפרסם שטויות בסאונדקליק.״
מה זה לעזאזל סאונדקליק?!
״עזוב, אני אפילו לא אגיד איך קראתי לעצמי אז, כי עדיין אפשר למצוא את זה (צוחק). איבדתי את הססמא ואני לא יכול למחוק משם כלום.״
היו לך חברים שעשו ביטים? קהילה כלשהי?
״לא הייתה אז ממש קהילה. הייתי יוצר קשר עם אנשים אקראיים דרך מייספייס - הייתה שם דרך לראות איזה מוזיקאים יש בסביבה שלך. לקראת סוף התיכון היה לי הרכב עם זמרת וראפר, אני הייתי המפיק. קראו לנו SoulKwest. היינו מופיעים בפילדלפיה במקומות קטנים.״
ככה התחיל הקשר שלך עם אמנים מפילדלפיה כמו נולדג׳?
״את נולדג׳ פגשתי באינטרנט בכלל. דיברנו תקופה, ומשום מה חשבתי שהוא גר בחו״ל. יום אחד גיליתי שהוא גר מעבר לגשר! זו הייתה התקופה שהתחלתי לבוא לפילדלפיה באופן קבוע.״
אני מרגיש שיש איזשהו זרם של מפיקים מפילדלפיה שיש לו איזשהו סאונד וקווי דמיון. סגנון פילדלפי, אפשר לומר. ביטמייקרים כמו נולדג׳, סווארבי, אתה (למרות שאתה במקור מג׳רזי), יש לכם איזה טאצ׳ דומה.
״האמת שזה נכון, אבל לא קלטנו את זה כל כך בזמן אמת. היה לנו קולקטיב בזמנו - KlipMode - אני, נולדג׳, דבון הו וסוזי אנאלוג. היינו מאוד מושפעים אז מהסצנה של לוס אנג׳לס שהתחילה להתפתח ב-2007-2008. היינו מופיעים אבל אף אחד לא היה בא, ולא ממש קלטו אותנו. היה קשה לייצר קהילה - אבל כשעזבנו לאל איי והסתכלנו על אנשים כמו סווארבי או ג׳וש היי שנשארו שם, קלטנו איך הם מייצגים את העיר ושיש שם בעצם עניין.״
אוקיי, אז עברת לאל.איי ומה עשית?
״גרתי בהאנטינגטון ביצ׳ - חור רחוק מהכול, על חוף הים. בתקופה ההיא פגשתי את דיביאסי, מונו/פולי ועוד אנשים שהייתי מקשיב להם, בכל מיני אירועי ביטים קטנים. בשנה אחרי באמת כבר הכרתי את הקהילה לעומק. הייתי פשוט עושה מוזיקה כל הזמן. כבוד לאמא שלי שאף פעם לא הטילה בי ספק ונתנה לי לעשות מה שאני רוצה כל עוד היה נראה שאני עסוק. לקחו לי כמה נסיונות לעבור לפה סופית אבל זה תמיד הרגיש לי כמו בית. גדלתי באיסט קוסט אבל נולדתי בסן דייגו - תמיד היו לי זיכרונות מקליפורניה והיה לי איזה חלום לחזור״.
ובאמת הוצאת מלא אי.פים ומיקסטייפים - עד שהגיע האלבום בסטונז ת׳רו שנשמע קצת אחרת. מתי בעצם התחלת לשיר?
״התחלתי לשיר קצת בשנה או שנתיים לפני שוולף (פינאט באטר וולף, ראש הלייבל ״סטונז תרו״ - מ.כ) החתים אותי. הייתי מקליט סתם כדי לא לחכות לזמרים וכי רציתי לשמוע ווקאלז על השירים. אבל כשחתמתי, וולף שאל אם יש לי עוד דברים כאלה - ואמרתי לו שאני לגמרי יכול לעשות עוד!״
ואיך זה מרגיש להיות פתאום אמן שעושה הכול?
זה מאוד מרגש להפוך לאמן ׳שלם׳ כזה ולסגור מעגל. יש בזה הרבה מאוד אחריות, וגם הרבה מאוד חופש. הקול שלך זה הדבר הכי מיוחד שיש לך, ורק לך. אף אחד לא יכול ללמד אותך איך להשתמש בזה. אני לוקח את השיט הזה מאוד ברצינות ואוהב את זה מאוד. מצד שני יש דברים שמשגעים אותי עדיין, כמו להופיע. אני כל כך רגיל לעבוד בחדר השינה, ועכשיו פתאום אני צריך לתרגם את המוזיקה ללייב מול קהל. זה מטורף לגמרי. אני בשום צורה לא זמר, אני פשוט משתמש במה שיש לי.״
אתה אוהב איך שזה נשמע בלייב?
״אני אוהב אבל אני חושב שזה עוד רחוק ממה שזה יכול להיות. אני מאוד רוצה להרשים את עצמי, וזה אחד הדברים הקשים. אני מקווה להגיע למצב שהלייב נשמע ממש טייט ואני אהנה יותר. אבל בסופו של דבר כשאתה על הבמה יש לך ברירה אם לדאוג מכל השיט הזה או פשוט לשחרר וללכת עם ההרגשה.״
מבחינה האזנה למוזיקה והשפעות, איך זה השתנה לאורך השנים?
״אני חושב שההבדל היחיד הוא שפעם הייתי מקשיב לא נכון. פעם הייתי מחפש רק את הלופ, את הרגע של הכמה שניות בשיר שאפשר לסמפל - הייתי מקשיב למוזיקה באוזניים של ביטמייקר. לקח לי זמן להתבגר ולהבין שצריך פשוט להקשיב לשיר עד הסוף. זה לא רק הלופ. עיבודים, כתיבת שירים, כל ההפקה והעבודה שנכנסת לשיר, הרבה יותר מרתקים אותי עכשיו. כשהתחלתי לעשות מוזיקה הייתי מקשיב בעיקר להיפ הופ מהחוף המזרחי - מוב דיפ, נאס, וו טאנג... ואז כשנכנסתי יותר לעולם המפיקים התחלתי להקשיב לביטים כל הזמן. כל הזמן ביט טייפים ושטויות. היום זה כבר קלישאה להגיד, אבל כמובן שגם ג׳יי דילה שינה לי הכול. כל הגישה שלי למוזיקה השתנתה בגללו ובגלל מאדליב. זה היה השיא של הביטים עבורים - ומשם פשוט נפתח לי השער ללהקשיב למוזיקה באופן מלא - כי הרי איך דילה היה מוצא את הסמפלים שלו? הוא היה באמת מקשיב לכל התקליט. חייבים לתת כבוד לאנשים שלקחו את הזמן והעבודה לייצר את השירים האלה. לעשות מוזיקה אז היה כמו לעשות סרט - כשאתה שם את המחט על התקליט אתה חייב לחשוב על זה. היום אני פשוט מקשיב למוזיקה.״
איזה מוזיקה אתה שומע היום?
״היום אני מקשיב הרבה למוזיקת ספרייה - KPM, פסקולים משנות השבעים... ״
הייתי בטוח שתתן לי פה הרבה יותר פ׳אנק!
״כן כמובן, זה תמיד באופן קבוע. ליאון סילברז הוא אחד הגדולים בעיני, ואני שומע הרבה מאוד פיוז׳ן, ג׳ורג׳ דיוק, דייב גרוסין, סטאנלי קלארק. אני גם מאוד אוהב לגלוש באינטרנט ולגלות ביוטיוב כל מיני בוגי ופ׳אנק שאני לא מכיר״.
היית רוצה בסופו של להתפתח גם להפקות ענק של פ׳אנק וסול כאלה בעתיד?
״אם המוזיקה שלי אמורה להתבגר, אז לשם היא אמורה ללכת. אם ללכת עוד על ההשוואה בין מוזיקה לקולנוע, הייתי אומר שהמוזיקה שלי עכשיו היא כמו אנימה. מאוד מושקעת ומסוגננת ומוקפדת, אבל עדיין סרט מצוייר. בסופו של דבר הייתי רוצה לעשות סרט אמיתי.״
ספר קצת על האלבום החדש - "Bodywash"
״כשהתחלתי לכתוב את האלבום הגעתי לאיזה מחסום כתיבה - באופן טבעי למישהו שרק מתחיל לכתוב שירים, הרבה דברים יצאו לי מאוד שגרתיים ולא מגניבים. החלטתי שאני חייב לחשוב על איזשהו קונספט או סיפור כדי שיהיה לי שלד להישען עליו כשאני כותב. אז התחלתי לכתוב סיפור מד״ב על הומלס בכוכב אחר, בעיר עתידנית, שאישה מסתורית לוקחת אותו ומטפלת בו ומקלחת אותו עם סוג מסויים של סבון רחצה שהוא בעצם פסיכדלי. הוא שוכב באמבטיה ומוצא עצמו בעולם אחר ומלא הרמוניה וצבעים, ושם הוא סוף סוף מרגיש בבית, ומבין שמשם הוא הגיע.״
וואו.
״(צוחק) כן זה די עמוק, אבל אני לא מצפה שאנשים באמת יבינו את כל זה מהאלבום. השארתי גם הרבה שאלות פתוחות. מי שיקרא את הראיון הזה יוכל להקשיב לאלבום עם הסיפור הזה בראש ולראות שהכול מתחבר.״
לסיום, הנה כמה המצלות מוזיקליות שקבלתי ממנו:
מיינדיזיין יופיע לצד קוטמה בערב Teder ♡ Beats,
יום שבת | 15/4 | 16:00 | כניסה חינם
בית רומנו | דרך יפו 9, תל אביב